ברוכים.ות הבאים.ות לגיליון הראשון של HepDates.

בניוזלטר זה תוכלו להתעדכן בחדשות, פרסומים אחרונים ועדכונים מהכנסים הבינלאומיים בנושאים הקשורים למחלות כבד ויראליות ונושאים נוספים

תוכלו למצוא מטה בגיליון מידע בנושאים הבאים:

HDV

|

HBV

|

HCV

HDV

|

HBV

|

HCV

קריאה מהנה!

כמו להרבה תרופות אנטי ויראליות, לתרופות לטיפול ב HCV יש פוטנציאל גדול לאינטראקציות עם תרופות אחרות. יש שילובים שיגרמו לעלייה ברמה של תרופות בדם ולכן עליה בסיכון לתופעות לוואי ויש שילובים שיפחיתו את רמת התרופה האנטי ויראלית בדם ובכך יפגעו ביעילותה. ממה נובעות האינטראקציות הללו, כמה הן חמורות ומתי יש להפעיל שיקול דעת בנוסף לכתוב במאגרי המידע הקיימים, על כך בכתבה הבאה.

כתבה וערכה: ד”ר טלי שיק, Pharm-D, רוקחת קלינית, שירותי בריאות כללית.

כל מה שחשוב לדעת על הפוטנציאל לאינטראקציות בין תרופתיות של תרופות לטיפול בהפטיטיס C

הקדמה- יעילות יותר, מהירות יותר, בטוחות יותר:

אחת מפריצות הדרך המשמעותיות ביותר ברפואה המודרנית הייתה בשנת 2014 עם המעבר לטיפול פומי יעיל לכל הגנוטיפים של הפטיטיס מסוג C. הטיפול מתבסס על תרופות שהינן DAA (Direct Acting Antiviral) הפועלות באופן ישיר כנגד וירוס הפטיטיס Cי(HCV). המעבר לתרופות החדשות מאפשר SVR (Sustained Viral Response) בשיעור של עד 100%, מה שמסמל הבראה מהמחלה ומקטין סיכון להידרדרות לשחמת וסרטן כבד.

התרופות החדשות כוללות שילובים שונים של מעכבי פרוטאזות פוטנטיים ומעכבי פולימרז שהינם אנלוגים נוקלאוטידים לחלבון הנגיפי NS5B או NS5A (nonstructural protein). אנלוגים אלו משמשים כסובסטרט פגום ליצירת החלבון ובכך פוגעים בסינתזת הרנ”א הנגיפי הנחוץ לרפלקציית הנגיף.

מכיוון שתרופות אלו נלקחות למשך זמן של מספר שבועות ומכיוון שהרבה מאוד מהמטופלים נוטלים במקביל תרופות נוספות לטיפול במחלות כרוניות או אקוטיות, יש לקחת בחשבון שתיתכנה אינטראקציות בין תרופתיות בעלות משמעות קלינית לא מבוטלת ורצוי להקדים תרופה למכה ואם יש צורך, לבצע שינויים תרופתיים בהתאם.

על קצה המזלג- אנזימים וטרנספורטרים בגוף האדם המפרקים ומפנים חומרים זרים ותרופות:

Cytochrome p450 – מערכת של אנזימי כבד האחראית על מטבוליזם ופירוק חומרים שונים בגוף, לרבות תרופות. ישנן תרופות המעכבות את האנזימים הללו ולכן כשמשלבים אותן עם תרופה נוספת העוברת מטבוליזם ע”י אותם אנזימים, רמת התרופה בסרום צפויה לעלות ולהיפך, תרופה העושה אינדוקציה לאנזים מסוים, תפחית את הרמה של תרופה אחרת העוברת מטבוליזם ע”י אותו אנזים. האנזים השכיח ביותר נקרא CYP3A4. אנזימים שכיחים נוספים CYP2C9 CYP2D6 ועוד.

(Permeability glycoprotein) P-gp – טרנספורטר, נשא לתרופות, נקרא גם multidrug) resistance protein MDR1).יP-gp שייך למשפחת חלבונים הנקראת multidrug transporters הנמצאים על קרום התא ותפקידם לזהות חומרים כגון רעלנים ותרופות (לרבות תרופות אנטי סרטניות), להיקשר אליהם ולהוציאם אל מחוץ התא. ABCB1 (ATP-binding cassette sub-family B member 1) הוא הגן המקודד ל P-gp.

 (Breast Cancer Resistance Protein) BCRP ו- OATP1B1/1B3 (Organic Anion-Transporting Polypeptides 1B1 and 1B3) הינם טרנספורטרים נוספים המונעים כניסה של חומרים ותרופות לאיברים שונים בגוף, כולל המוח ומגבירים פינויים מהגוף.

הכרת התרופות השכיחות בהיבט פוטנציאל האינטראקציות שלהן:

Sofosbuvir+Velpatasvir:
Sofosbuvir הינו פרו דראג העובר מטבוליזם למטבוליט פעיל המעכב את יצירת החלבון פולימרז הוויראלי, NS5B.יSofosbuvir הינו סובסטרט של הטרנספורטר P-gp.
Velpatasvir הינו סובסטרט ומעכב של הטרנספורטר P-gp, מעכב של הטרנספורטר OATP1B1/1B3 וסובסטרט של האנזימים CYP3A4, CYP2C8, CYP2B6.

Glecaprevir+Pibrentasvir:
Glecaprevir מעכב סרין פרוטאז של נגיף הפטיטיס C. הוא נחשב לסובסטרט ומעכב של P-gp, BCRP ו-OATP1B1/1B3 וגם מעכב חלש של האנזים CYP3A4.
Pibrentasvir מעכב את הפולימרז הוויראלי NS5A וגם הוא נחשב למעכב של P-gp, BCRP ו-OATP1B1/1B3.

דוגמאות לאינטראקציות בין תרופתיות

Sofosbuvir+Velpatasvir

שילוב עם נוגד חומצה או מעכב משאבת פרוטונים עלול לפגוע במסיסות Velpatasvir ולהפחית מיעילות התרופה.

 

שילוב עם Atorvastatin עלול לגרום לעליה ברמות הסטטין ועליה בסיכון לתופעות לוואי בשרירים, לרבות רבדומיוליזיס. חומרת האינטראקציה פחותה לעומת Glecaprevir+Pibrentasvir, אולם בכל מקרה מומלץ לשקול סטטין אחר.

Glecaprevir+Pibrentasvir

שילוב עם מעכב של BCRP -I P-g (כגון Ritonavir הנמצא בתכשיר Paxlovid לטיפול בקורונה) עלול להעלות את רמת התרופות Glecaprevir+Pibrentasvir בסרום ולגרום לתופעות לוואי בכבד. השילוב אינו מומלץ.

שילוב עם תרופה שהיא סובסטרט של CYP3A4 ו-P-gP (כגון Sirolimus) עלול להוביל לרמות טוקסיות של התרופה בדם. יש צורך במעקב של רמות ה-Sirolimus בדם.

מאותה סיבה, אין לשלב עם Atorvastatin מחשש לעליה גדולה ברמות הסטטין (פי 8 ב AUC ופי 22 ב C MAX) ועליה בסיכון לתופעות לוואי בשרירים, לרבות רבדומיוליזיס. השילוב אינו מומלץ.

Sofosbuvir+Velpatasvir & Glecaprevir+Pibrentasvir

שילוב עם אינדיוסרים של P-gP (כגון
Rifampin ,Carbamazepine, Phenytoin) עלול להפחית מרמת התרופה האנטי ויראלית ולפגוע ביעילותה.

שילוב עם נוגד הקרישה Warfarin שהוא אנטגוניסט לוויטמין K, עלול לגרום לשיפור בתפקודי הכבד שעשוי להתבטא ביצור מוגבר של פקטורי קרישה. מסיבה זו קיים חשש להפחתה ביעילות של נוגד הקרישה. יש לבצע ניטור תכוף של INR.

“לא הכל שחור- לבן”- זווית מבט אחרת על אינטראקציות בין תרופתיות:

במאגרי התרופות ובאתרים לבדיקת אינטראקציות בין תרופות (up to date ,Micromedex ,Liverpool וכ”ו) בדיקת האינטראקציות נעשית בכל פעם על זוג אחד של תרופות ולא לוקחת בחשבון תרופות אחרות שהמטופל נוטל ושיכולות להשפיע על דרגת וחומרת האינטראקציה, מבלי שנהיה מודעים לכך.

דוגמאות:

  • קיימת אינטראקציה פוטנציאלית בין התרופה האנטי ויראלית Glecaprevir+Pibrentasvir לבין התרופה האנטי פסיכוטית Quetiapine על רקע עיכוב של האנזים CYP3A4 ושל הטרנספורטר P-gp וחשש להארכת מקטע QT כתוצאה מאינטראקציה זו. אם המטופל מקבל תרופה נוספת בעלת פוטנציאל להארכת QT כגון Methadone, חומרת האינטראקציה תגדל, גם אם לכאורה אין אינטראקציה בין התרופה האנטי ויראלית ל Methadone.
  • בבדיקה באתר ליברפול ניתן לראות שקיימת אינטראקציה פוטנציאלית חלשה בין נוגד הקרישה Apixaban לבין התרופות להפטיטיס C, על רקע עיכוב של P-gp והחשש מעליה קלה ברמת נוגד הקרישה בסרום ועליה בסיכון לדימום. אולם, אם המטופל נוטל במקביל תרופה נוספת בעלת פוטנציאל לעיכוב P-gp כמו Propafenone ,amiodarone, azithromycin ועוד, צפויה עליה גדולה יותר ברמת נוגד הקרישה ולכן דרגת חומרת האינטראקציה תגדל.

לסיכום:

חשוב להפעיל שיקול דעת ולא להסתמך רק על הנתונים במאגרי המידע.

מומלץ לבחור בחלופה הבטוחה יותר, זו עם הסיכון הנמוך ביותר לאינטראקציות פוטנציאליות, בעיקר אם המטופל נוטל תרופות נוספות העלולות להגביר את האינטראקציה עם התרופה האנטי ויראלית.

יש להתחשב במכלול התרופתי של המטופל ומומלץ להתייעץ עם פרמקולוג/רוקח קליני.

במחקר שבדק דפוסי דבקות בטיפול ב HCV עם Sofosbuvir/Velpatasvir (אפקלוזה) בקרב 496 משתמשי סמים בהזרקה פעילים, נמצא כי על אף שיעור אדהרנס נמוך של 75%, שיעור ה SVR היה גבוה ועמד על 92.7%. בנוסף לכך, ניתן היה להשיג שיעור גבוה של SVR ( מעל 90% <) גם בשיעור דבקות בטיפול נמוך של עד 50%. דפוסי הדבקות בטיפול של המשתתפים הוערכו בדרכים שונות, כגון, סך כל ימי הדבקות לטיפול, כמה ימים ברצף הוחמץ הטיפול, והפסקת טיפול מוקדמת.
Heo M, Norton BL, Pericot-Valverde I, et al. Optimal Hepatitis C Treatment Adherence Patterns and Sustained Virologic Response. among People Who Inject Drugs: The HERO Study. J Hepatol. Published online January 17, 2024. doi:10.1016/j.jhep.2023.12.020

ניתוח נתונים מממחקר ה- HERO (“Hepatitis C Real Option”), מחקר אקראי גדול שנערך בארצות הברית, וכלל 755 משתמשי סמים בהזרקה (PWID) פעילים החיים עם נגיף הפטיטיס C אשר טופלו בתרופות אנטי-ויראליות ישירות (DAA), בדק את הקשר בין דפוסי הדבקות בטיפול ב DAAs לבין שיעור תגובה וירולוגית ממושכת (SVR). במחקר זה כל המטופלים טופלו ב Sofosbuvir(400mg)/Velpatasvir (100mg) (אפקלוזה) באמצעות מעקב אחר הצריכה היומית של כדורים מתוך אריזות בליסטר אלקטרוניות להערכת הדבקות לטיפול של המשתתפים.

תוצאות:

  • מתוך 755 משתמשי סמים עם HCV אשר עברו רנדומיזציה, נותחו נתונים של 496 משתתפים עם נתוני דבקות לטיפול ותוצאות SVR מאומתות.
  • למרות ששיעור הדבקות לטיפול החציוני היה 75%, שיעור הSVR עמד על 92.7%.
  • שיעורי דבקות לטיפול גבוהים יותר (יותר ימים של אדהרנס לטיפול, משך זמן ארוך יותר על טיפול, פחות ימים רצופים של החמצת טיפול, וכו’) נמצאו קשורים באופן סיגניפיקנטי בהשגת שיעור גבוה יותר של SVR.
  • משתתפים עם שיעור ימי דבקות לטיפול של 50% ≤ (כלומר >42/84 ) או פחות מ-26 ימים רצופים של החמצת טיפול השיגו שיעורי SVR של מעל 90% <
  • יותר ימי דבקות לטיפול במהלך שבועות 9-12 וללא הפסקת טיפול מוקדמת נמצאו באופן משמעותי קשורים לשיעורי SVR גבוהים יותר רק בקרב משתתפים עם שיעור דבקות לטיפול נמוך מ-50% >.
  • שיעור השגת SVR היה משמעותית נמוך יותר בקרב מטופלים אשר הפסיקו את הטיפול במהלך החודשיים הראשונים או אשר החמיצו יותר מ-14 ימי טיפול רצופים. עם זאת, דבקןת גבוה יותר לטיפול בקרב מטופלים אלה מעלה את הסיכוי להשגת SVR.

לסיכום, מחקר ה-HERO מצא כי ניתן להשיג שיעור גבוה של SVR (מעל 90%<) בקרב משתמשי סמים בהזרקה, למרות דבקות לטיפול שאינה מיטבית (עד 50% ל-DAAs). עידוד המטופלים לקחת עד כמה שניתן את הטיפול, פחות מ-2 שבועות ברצף של החמצת טיפול וללא הפסקת טיפול מוקדמת נמצאו כפרמטרים חשובים להשגת שיעור גבוה של SVR.

בלחיצה על הקישור מעלה תועברו לאתר חיצוני,
גיליאד אינה אחראית לתוכן כלשהו באתר של צד שלישי

מחקר אשר בחן את ההשפעה של טנופוביר אלפנאמיד (TAF) וטנופוביר דיסופרוקסיל פומראט (TDF) על הסיכון ל- HCC בחולים עם CHB, תוך שימוש בנתונים משני ניסויי פאזה שלישית מבוקרים אקראיים גלובליים ושלושה מודלים לחיזוי סיכון ל- HCC. תוצאות המחקר הראו כי טיפול עם TAF או TDF הפחית את הסיכון ל-HCC בהשוואה לסיכון החזוי בחולים שלא טופלו, עם השפעה משמעותית במיוחד בחולים ללא צירוזיס. TAF הראה יעילות לפחות דומה ל-TDF בהפחתת הסיכון ל-HCC, עם שכיחות מספרית נמוכה יותר של התפתחות HCC לעומת TDF. ממצאים אלה מדגישים את הערך של טיפול אנטי-ויראלי עם TAF או TDF בהפחתת הסיכון ל-HCC בקרב חולים עם CHB, ומרמזים כי התחלת טיפול מוקדמת יותר בחולים עשויה לספק יתרונות משמעותיים לטווח הארוך.

Lim YS, Chan HLY, Ahn SH, et al. Tenofovir alafenamide and tenofovir disoproxil fumarate reduce incidence of hepatocellular carcinoma in patients with chronic hepatitis B. JHEP Rep. 2023;5(10):100847. Published 2023 Jul 13. doi:10.1016/j.jhepr.2023.100847

קרצינומה של תאי הכבד (HCC) הינו סיבוך משמעותי של דלקת כבד כרונית הנגרם על ידי נגיף הפטיטיס Bי(CHB), עם הערכת סיכון שנעה בין 10-25% לפתח את המחלה במהלך החיים, במיוחד על רקע צירוזיס. טיפול אנטי-ויראלי עם אנלוגים של נוקלאוטיד(ים) (NAs) הוכח ככזה שמפחית את הסיכון ל-HCC בחולים הסובלים מ-CHB. עם זאת, עקב מחסור במידע ארוך טווח אחר טיפול בטנופוביר אלאפנאמיד (TAF), השפעתו של טיפול ב TAF על הסיכון להיארעות HCC אינה ברורה. מחקר זה נועד לבחון את השפעת טנופוביר אלאפנאמיד (TAF) וטנופוביר דיסופרוקסיל פומראט (TDF) על הפחתת הסיכון ל-HCC בחולים עם CHB באמצעות שימוש בנתונים משני ניסויי פאזה שלישית מבוקרים אקראיים גלובליים (GS-US-320-0108 ו-GS-US-320-0110) ושלושה מודלים לחיזוי סיכון ל-HCC (REACH-B, mPAGE-B ו-aMAP).

תוצאות:

  • מחקר זה כלל 1,632 מטופלים שטופלו ב TAF (n=1,093) או ב TDF (n=539), עם משך זמן מעקב מינימלי של 240 שבועות
  • סך הכל בקרב 1,632 החולים, התרחשו 22 מקרי HCC. השכיחות המצטברת של HCC הייתה נמוכה מספרית בקבוצת ה- TAF (1.0%) בהשוואה לקבוצת ה- TDF (2.0%), אך ללא הבדל מובהק סטטיסטית (p = 0.08).
  • בעזרת שימוש במודל REACH-B לחיזוי הסיכון ל HCC, נמצא שהשכיחות הכוללת של HCC הייתה נמוכה ב- 59% מזו החזויה לחולים שאינם מטופלים (Standard Incidence Ratio [SIR] 0.41, 95% CI 0.27-0.63, p < 0.001). בנוסף לכך, ה SIR היה נמוך יותר בקבוצת המטופלים שטופלו עם TAF (0.32, 95% CI 0.18-0.59, p < 0.001) בהשוואה למטופלים שטופלו עם TDF (0.56, 95% CI 0.31-1.02, p = 0.06).
  • מטופלים ללא צירוזיס בזמן הרנדומיזציה הראו SIR נמוך באופן מובהק (0.37, 95% CI 0.23-0.62, p < 0.001) בהשוואה למטופלים שהיו צירוטים בתחילת המחקר (0.58, 95% CI 0.28-1.22, p = 0.15).
  • שימוש במודלים לחיזוי הסיכון ל HCC, הראו שרוב החולים שהיו בסיכון נמוך או בינוני להתפתחות HCC בתחילת המחקר נותרו בקטגוריות סיכון אלו או עברו לקבוצת סיכון נמוכה יותר לאחר 240 שבועות של טיפול. בנוסף, חולים בסיכון גבוה בתחילת המחקר עברו לקטגוריית סיכון בינונית לאחר הטיפול.

אנליזה זו של מחקרי פאזה 3 רנדומליים מבוקרים, מוכיחה שטיפול ב-TAF כמו גם TDF אפקטיבי בהפחתת סיכון ל-HCC במטופלים עם CHB, במיוחד במטופלים שאינם צירוטיים. טיפול ב-TAF הראה שיעור נמוך יותר מספרית של HCC בהשוואה ל-TDF. הממצאים מחזקים את מקומו של TAF כאופציה טיפולית יעילה בהפחתת הסיכון ל-HCC עבור מטופלים עם CHB.

בלחיצה על הקישור מעלה תועברו לאתר חיצוני,
גיליאד אינה אחראית לתוכן כלשהו באתר של צד שלישי

שכיחות הפטיטיס דלתא (HDV) הוערכה ב-25 מדינות בעולם על ידי סקירה ספרותית מקיפה וחוות דעת של פאנל מומחים כדי להעריך את שכיחות הנוגדנים ל-HDV וה- HDV RNA באוכלוסייה. תוצאות המחקר מראות כי לאחר התאמה לפיזור גיאוגרפי, שלב המחלה ואוכלוסיות מיוחדות, שכיחות הנוגדנים ל-HDV בקרב נשאי HBsAg הייתה נמוכה מהערכות קודמות ב-18 מתוך 25 מדינות. בישראל, נתונים משירותי בריאות כללית, הראו שכיחות של 5.4% לנוגדנים ל-HDV בקרב נשאי HBsAg, ומתוכם שכיחות של 47% ל-HDV RNA.

Polaris Observatory Collaborators. Adjusted estimate of the prevalence of hepatitis delta virus in 25 countries and territories. J Hepatol. 2024;80(2):232-242. doi:10.1016/j.jhep.2023.10.043

מחקרים על שכיחות הפטיטיס דלתא (HDV) התמקדו בעיקר בקבוצות סיכון ובאזורים בעלי פוטנציאל גבוה יותר לזיהום HBV, כגון מרכזי טיפול שלישוניים, קבוצות סיכון ספציפיות או אזורים גיאוגרפיים מסוימים. גישה זו עלולה להוביל להערכת יתר של שכיחות HDV ברמת האוכלוסייה הכללית. על מנת לגשר על הפער, מטרת המחקר הייתה לספק הערכות מדויקות יותר של שכיחות הפטיטיס דלתא (HDV) ב-25 מדינות תוך שיפור הטכניקות והתאמה להטיות (adjusting for biases).

תוצאות המחקר הראו שברחבי העולם שכיחות הנוגדנים המותאמת (adjusted) ל-HDV בקרב נשאי HBsAg נמוכה מאומדנים קודמים ברוב (18/25) המדינות שנבדקו.

בהשוואה לניתוח הגלובלי של Stockdale et al. משנת 2020, מחקר זה מצא אומדני שכיחות HDV נמוכים בהרבה באופן כללי. 25 המדינות שנותחו מייצגות 37% מאוכלוסיית HBV העולמית, ושכיחות הנוגדנים המשולבת ל-HDV הייתה 2%, נמוכה בהרבה מאומדנים עולמיים קודמים של 5-15%.

בישראל, המחקר מצא:

  • לפי ספרות מחקרית שפורסמה בעבר, שכיחות הנוגדנים ל-HDV הינה 6.5% בקרב אנשים עם זיהום HBV. עם זאת, אומדן זה התבסס על מחקרים באוכלוסיות חולים נבחרות וייתכן שאינו משקף את השכיחות האמיתית באוכלוסיית הנשאים הכללית.
  • כדי לקבל אומדן מייצג יותר, החוקרים ניתחו נתונים משירותי בריאות כללית.
  • על סמך נתוני כללית, האומדן המתוקן (adjusted) של שכיחות הנוגדנים ל-HDV בקרב נשאי HBsAg בישראל נקבע ל-5.4%, נמוך מ-6.5% שדווחו במחקרים קודמים שפורסמו.
  • מבין אלה שנמצאו חיוביים לנוגדנים נגד HDV, רק ב-47% נמצא HDV RNA, המעיד על זיהום HDV פעיל. הדבר מדגיש את חשיבות בדיקת המעקב ל-RNA באמצעות PCR על מנת לוודא שאכן מדובר בהדבקה פעילה.
  • ממצאים אלו מעידים כי בעוד שזיהום HDV הוא בעיה משמעותית בישראל, יתכן ששכיחותו נמוכה יותר מאשר מה ששוער בעבר על סמך אוכלוסיות חולים קטנות ונבחרות.

המחברים מסיקים כי אומדני השכיחות הגלובליים של HDV שדווחו בעבר מספקים ככל הנראה הערכת יתר עקב הסתמכות על מחקרים בקבוצות ואזורים בסיכון גבוה. יישום בדיקות reflex ל-HDV באנשים עם HBsAg חיובי עשוי לשפר את אומדני השכיחות תוך זיהוי מקרי HDV פעילים. ממצאים אלה מרמזים כי השכיחות האמיתית של HDV, אם כי עדיין מהווה איום בריאותי משמעותי, עשויה להיות נמוכה מכפי שהוכר בעבר במדינות רבות.

בלחיצה על הקישור מעלה תועברו לאתר חיצוני,
גיליאד אינה אחראית לתוכן כלשהו באתר של צד שלישי

מקווים שהגיליון הראשון של HepDates היה מעניין.
נתראה בגיליון הבא

לשאלות ויצירת קשר:

שמרית רפאלי
Shimrit.Refaeli@gilead.com

IL-UNB-0657

תוכן זה מיועד לצוות הרפואי בלבד למטרות לימודיות. למידע נוסף יש לעיין בעלון לרופא כפי שמופיע באתר משרד הבריאות: https://israeldrugs.health.gov.il/#!/byDrug

יש לדווח על כל חשד לתופעת לוואי דרך הפורטל לדיווח תופעות לוואי למחלקה לניהול סיכונים במשרד הבריאות, בקישור: https://sideeffects.health.gov.il בנוסף, ניתן גם לדווח לגיליאד: Safety_FC@gilead.com

כל הזכויות שמורות לחברת גיליאד ואין לעשות בתוכן זה או בכל חלק ממנו שימוש כלשהו ללא אישורה. © Gilead Sciences Israel Ltd. All rights reserved.